דוד שור
שור דוד
העיתון "המשקיף" (המתבונן), שיצא לאור
בפלסטינה, פרסם הספד קצר ב-1 ביוני 1942, המוקדש ל
פסנתרן מפורסם, פרופסור למוזיקה דיוויד שור. בטקסט היה מודגש גם ששור ז"ל בימי חייו האחרונים היה
אחד ממנהיגי הליגה להגנת רוסיה הסובייטית, או ליגה "V" (מניצחון אנגלי). הליגה, מורכבת ממהגרים מרוסיה, שרצו לעזור לברית המועצות במאבקה נגד גרמניה הנאצית.
לדוד סולומונוביץ שור לא הייתה הארצה מיוחדת לבולשביקים, אבל הוא ראה שהמשימה החשובה ביותר בחייו היא הצלת אנשים. מהסיבה הזו הוא ראה שאפשר לשתף פעולה עם הקומוניסטים, שברצונו של הגורל, הפכו למגינים של היהודים שנותרו בברית המועצות. לאחד עשור וחצי לפני כן, הוא חטף אנשים מציפורני ה-ג.פ.ו וצ'קהת נלחם נגד המתקפה של עובדי יבסקציה נגד העברית והתרבות יהודית. הוא לא יכול היה אחרת, בעקבות האמונה של האליל שלו, הומניסט הגדול בטהובן.
דוד שור נולד בסימפרופול ב-15 בינואר 1867 למשפחת סולומון שור ודינה דוקת. בנוסף לדוד היו למשפחה ארבעה בנים: רומן, אלכסנדר, יוסף ולב. משפחת שור הייתה יותר מסורתית מאשר דתית.
סולומון שור תמיד חלם על קריירה בתור מוזיקאי. האהבה שלו למוזיקה הועברה לילדיו. לב, אחיו הבכור של דוד סולומונוביץ', היה בוגר קונסרבטוריון סנט פטרבורג ובעקבות כך חסיד ידוע של חינוך מוזיקלי בעיר בפנזה, אח נוסף - אלכסנדר - התפרסם לאורך כל הדרך כמכוון פסנתר במוסקבה. דוד החל ללמוד מוזיקה מאבא בגיל שבע.
ב-1877, יחד עם אביו, נסע דוד לבירת האימפריה הרוסית - סנט פטרסבורג .כדי שילד יהודי בן עשר יתקבל ללימודים, אביו היה צריך להשתמש בכל מיני פרוטקציות וקשרים, אבל כל מאמציו הוכתרו בהצלחה. לאחר שעבר את האודישן בצורה מבריקה, דוד שור הצעיר הפך לסטודנט בקונסרבטוריון סנט פטרבורג של החברה הרוסית הקיסרית.
המורה שלו היה הפסנתרן וסילי ספונוב שהכשיר מוזיקאים ידועים. לאחר שעבר לקונסרבטוריון במוסקבה בשנת 1885, לקח ספונוב את תלמידו איתו. במוסקבה, שור קיים קשר הדוק עם המלחינים הצעירים סרגיי רחמנינוב ואנטון ארנסקי, כישרונו התפתח בסביבתם של פרופסורים למוזיקה סרגיי טנייב וניקולאי זברב, קלאסיקאים עכשווים פיוטר צ'ייקובסקי וניקולאי רימסקי-קורסקוב. במוסקבה החל דוד שור ללמד מוזיקה באופן פרטי, ולהתפרנס מזה. משרה חלקית זו הביאה אותו לביתה של ראיסה מולר, ודוד סולומונוביץ' התאהב בה. ראיסה מיכאילובנה ענתה על רגשותיה של המורה הצעירה. בני הזוג נישאו במרץ 1887, וכעבור שנתיים נולדה להם בת, מירי.
וסילי ספונוב, לאחר שהפך למנהל המוסד החינוכי באביב 1889, הציע לשור את תפקיד הנספח, אך בתנאי אחד - הוא צריך להתנצר. דוד סולומונוביץ' לא יכול היה לבגוד באמונתו ושורשיו.
בשנת 1890 נולדה לבני הזוג שור את בתם הצעירה, יבגניה, ושנה לאחר מכן, בנם, הבן יבסי.
דוד שור נאלץ להסכים למקום במכון הפחות יוקרתי לנשים האליזבתניות. עם זאת, בתחום המוזיקלי הכל הלך מאוד טוב. ב-1892, יחד עם הכנר דיוויד קריין והצ'לן מודסט אלטשולר, הקים שור את "שלישיית מוסקבה". השלישיה הופיעה בהצלחה רבה באחוזתו של לב טולסטוי.
ברישומים של שור משנת 1904 מופיעות שורות על "המהפכה הרוחנית" בחיים ו"שינוי ערכים" שהובילה אותו לאחת המשימות החשובות בחייו - בניית בית יהודי בארץ ישראל.
באפריל 1907, ערך דוד שור טיול בן חמישה שבועות לארץ ישראל עם אביו. בארץ הקודש, המוזיקאי הופתע מהתמונות התנ"כיות לחלוטין של ירושלים, נצרת, אגם ג'נסרת, הגליל, ים המלח ומקומות נוספים, ועוד יותר מהחומרה והאנטישמיות של איבן בונין, אותו פגש בספינה בה נסעו יחד. אבל העיקר הוא שלאורך כל שהותו בארץ ישראל הוא הרגיש כמו אדם שחזר הביתה.
דוד שור שיתף את התרשמותו מהמסע לארץ ישראל. הוא הגיע למסקנה שיש לעודד בכל מחיר את התפתחות האמנויות במולדת ההיסטורית של היהדות. על אדמת מולדתם, האמין דוד שור, ללא כל פחד, מוזיקאים ואמנים יהודים יוכלו לומר את המילה היהודית הטהורה שלהם בתרבות העולמית.
דוד שור השתלב באופן פעיל בחיי החברה היהודית במוסקבה. הוא ניצל את המפורסמות שלו והתחיל לארגן קונצרטים לטובת תלמידים יהודים, וכן לתרום בכל דרך אפשרית לכל העשייה של הארגון החינוכי - החברה להפצת החינוך בקרב יהודי רוסיה.
הצעד הבא שלו היה הקמתה של החברה למוסיקה עממית יהודית ב-4 במרץ 1908, שנוצרה במטרה לקדם את לימוד ופיתוח המוזיקה העממית היהודית ברוסיה - הדתית והחילונית כאחד. מארגניו היו המלחין והמוזיקולוג שלמה רוזובסקי, הפסנתרן ומבקר מוזיקה דוד צרנומורדיקוב, המורים הפולקלוריסטים זינובי קיסלגוף ויואל אנגל.
במקביל לפעילות בתחום הלאומי, המשיך דיוויד שור לפעול במטרת להעלות מודעות של האליל שלו, בטהובן. ב-1911, בעזרתם הכספית של "בעל הון שחור" והפילנתרופ דוד ויסוצקי, הגשים שור סוף סוף את חלומו ארוכי השנים - הוא פתח את סטודיו בטהובן. בסטודיו שלו ארגן שור מחזורים של קונצרטים היסטוריים, קונצרטים-הרצאות וערבי מוזיקליים. בנו, יבסי דוידוביץ' שור, עמד בראש ההוצאה שנוצרה בסטודיו.
דוד סולומונוביץ' פגש את הזמנים המהפכניים הסוערים ברגשות מעורבים. מצד אחד, השוויון של כל הלאומים שהוכרז על ידי הבולשביקים משך אותו מאוד. ב-1918 התחיל ללמד שיעורי פסנתר ואנסמבל קאמרי בקונסרבטוריון של מוסקבה, וב-1919 זכה לבסוף בתואר פרופסור, דבר שלא היה עולה על הדעת תחת הצאריזם. עם זאת, החופש המוצהר לא חל על כולם. לפיכך, את החופש של חסידי הציונות, ששור החשיב את עצמו כחלק מהם, היה צורך לקחת מהשלטונות תוך מאבק קדוש אך לא שוויוני.
בשנת 1921, לאחר מעצרם של משתתפי הוועידה הציונית במוסקבה, החל דוד שור, מיוזמתו, לטפל בשם חברו, היצרן והציוני פיבל שפירו מול קומיסר המשפטים העממי של ה-RSFSR דמיטרי קורסקי. אחר כך התייצב למען כל הציונים שנעצרו. מאמציו לא היו מוגבלים רק בביקור במשרדים למיניהם . לאחר שקיבל אישור מחבר הלשכה המדינית של הוועד המרכזי של ה-RCP (ב) לב קמניב, מעריץ ותיק של "שלישיית מוסקבה", לקיים ערב לזכרו של תיאודור הרצל, החליט שור לשאת נאום תמיכה באסירים ציוניים בפני הקהל
קונצרטים קבועים לאליטה המפלגתית - מסטאלין ועד טרוצקי - עדיין אפשרו לדוד סולומונוביץ' לשחק באש. בזמנים ההם היה להיכנס במחנות הצפוניים של ה-GPU ולא בגלל עבירות כאלה, העז דוד שור לבקש מקמינב וממכר אחר שלו, סגן יו"ר הוועד הפועל המרכזי של ברית המועצות פיוטר סמידוביץ', להקל על עונשי הציונים. . בדצמבר 1923 התייצב המוזיקאי לא רק למען אנשים, אלא למען הזכות ללמד את "השפה היהודית" - עברית.
יחד עם האינדולוג המפורסם מיכאל טוביאנסקי, המלחין מיכאל גנסין, המשורר דוד גופשטיין ואישי ציבור נוספים, החליט דוד שור לפנות לשלטונות הסובייטיים עם הצהרה שבה הם קיוו "להסביר שרק "אי הבנה" יכולה ליצור איסור לימוד שפה". למרות כל מאמציהם, הקרמלין נתן אמון על הבונדיסטים לשעבר בענייני לשון מה"בסקציה".
אם הטקטיקה של בקשות ועצומות אישיות לא עזרה לדוד שור עם העברית, אז בסוגיית האסירים הפוליטיים היהודים היא נתנה תוצאה ברורה. בלילה בין 13 ל 14 במרץ 1924 נעצרו במוסקבה 49 פעילים מובילים של ארגונים ציוניים שונים, ובפרט בלשכה המרכזית של "החלוץ". אלה שנעצרו הואשמו לפי סעיף 61 של הקוד הפלילי של ה-RSFSR משנת 1922 - "סיוע לבורגנות הבינלאומית" - ונידונו לשלוש שנות גלות באזור נארים. דוד שור פנה מיד לוועד הפועל המרכזי VTsIK לקמניב באופן אישי עם עצומה לבדיקת המקרים. מהר מאוד, על כל 49 העצורים, הוחלפה הגלות במערב סיביר לגירוש לארץ ישראל.
ביוני 1925 נפגש פרופסור שור עם תומכי הקמת מושבות יהודיות בקרים, הבולשביקים יורי לרין גרגורי ברוידו, פיוטר סמידוביץ' וחבר הלשכה המדינית של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של הבולשביקים אלכסיי ריקוב. מזכר לנשיאות הוועד הפועל המרכזי VTsIK בדרישה להפסיק את רדיפת הציונים ולהקים חברה שתסייע לעליה לארץ ישראל. תוצאת המשא ומתן הייתה פגישה בין דוד שור להנהגת ה-OGPU, שאורגן על ידי סמידוביץ'. שם הראו קציני הביטחון הבכירים ויאצ'סלב מנז'ינסקי וטרנטי דריבאס עלונים אנטי-סובייטיים של שור שהופצו על ידי תנועות נוער ציוניות. הצעירים הציונים כמובן ראו את אויביהם המושבעים בבולשביקים, ולכן לדוד שור לא הייתה ברירה אלא לקבל את טיעוני קציני הביטחון. אף על פי כן, הודות לדוד שור, בשנים 1924-1934, לפחות 855 איש הצליחו לעזוב את ברית המועצות כמחליפים, שנמלטו ממעצרים חוזרים ומוות מסוימים.
חייו של "מוזיקאי החצר", שניצל את הפופולריות שלו בקרב בעלי השלטון על מנת "להשיג חנינה למורשעי בחפים מפשע", הכבידו על שור. שנים רבות חלם על החזרה לארץ ישראל, ונשאר בברית המועצות רק כדי לעזור לאנשים אחרים.
באוקטובר 1925 יצא דוד שור לארץ ישראל בשליחות ארוכת טווח כדי להרחיב את קשרי תרבות בין ברית המועצות לפלסטין.
שור העלה את הרעיון להקים מכון שיכין את הבסיס לתרבות מוזיקלית אמיתית בארץ ישראל. המוסד שהציע דוד סולומונוביץ', "המוסד להפצת המוזיקה בעם".
פרופסור שור החליט סופית לא לחזור לברית המועצות. הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של כל האיחודים של הבולשביקים קבר סופית את הפרויקט של יצירת "קהילה לסיוע לעליה יהודית לארץ ישראל" בברית המועצות, וההתקפה על כל היהודים נמשכה.
ב-1927 התיישב לבסוף דוד סולומונוביץ' עם בתו יבגניה ונכדתו אירינה בתל אביב. שם המשיך את עבודתו ביצירת מוסדות מוזיקליים בארץ.
שור לימד בבית הספר למוזיקה "בית לוים", עבד כמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, וערך אודישן לילדים מחוננים.
בשנת 1936 רשם שור את המוסד לחינוך והכשרה מוזיקלית בתל אביב. במוסד ביב בית ספר למוזיקה וקרן מלגות לתמיכה במוזיקאים צעירים. יבסי עזר באופן פעיל לאביו.
דוד סולומונוביץ' חגג את יום הולדתו ה-75 ב-14 בינואר 1942, כשהוא ניגן בקונצרט חגיגי לכבודו. פועלו של דוד שור בתחום המוזיקה והפדגוגיה, מעמדו החברתי הפעיל ופעילותו בליגה "V" ערערו את בריאותו. לבו של המוזיקאי והציוני נעצר בקיץ - 1 ביוני 1942
ליגה "V" העבירה ציוד רפואי, אמבולנסים ועוד שלל תרומות מהיישוב לברית המועצות. ציוני רוסיה, שניצלו בזכות דוד שור, נטעו לכבודו חורשה בבית שמן. לאחר מותו של דוד סולומונוביץ', עמד בראש המוסד לחינוך מוסיקלי בנו יבסי שור. עם הזמן איבד המוסד את מעמדו הקודם, אך בית הספר למוזיקה שנוצר על בסיסו קיים עד היום.