top of page

חיים (קרל) כהנא

1900 – 1974

1942. מלחמת העולם השנייה עדיין מתנהלת. הפידוק הבריטי מפתח תוכנית חשאית של לחימה בלבנון, ביצועה תדרוש לערב קבוצת יהודיים גרמניים. היחידה המיוחדת זה לבושה במדים הנאציים, אמורה לחסל מחסני דלק של ורמאכט. המשימה בלתי אפשרית, אבל הפקודה היא פקודה...

כך נשמעת העלילה של סרט המלחמה האמריקאי "טוברוק" שהופיע על המסך הגדול בשנת 1967. לא כל אוהדי הקולנוע יודעים שגיבורי הסרט בוססו על אנשים אמיתיים. אחד מהם – חיים (קרל) כהנא – היה ברשימת המייסדים של חטיבות הצנחנים, נלחם בהרכב של יחידות בריטניות המיוחדות, ובנעוריו עמד על המשמר של המדינה האוקראינית הצעירה בלביב.

החייל המהולל העתידי נולד ב-6 באוגוסט 1900 במשפחת יוסף כהנא, יליד העיירה סקורומוחי, ופסיה מרגוליס, ילידת תאופילובקה שבמחוז ויניצה. עד מלחמת העולם הראשונה משפחת כהנא גרה בכפר סמוליאנקה, מחוז טרנופיל, שאז היה בבעלות האימפריה האוסטרו-הונגרית. ליוסף כהנא היו הרבה ילדים: בת ברנע ובנים דויד-פנקס, אברהם, יענקל, יעקב-יצחק, ברוך וחיים.

בהיותו ילד חיים כהנא לא בלט בכוח או גובה בין בני גילו. הילד פחד ממשהו כל הזמן: מאביו הקשוח, ממלמד זקן בחדר, אך יותר מהם – בני גילו הנוצרים. לחדר שמוקם בכפר שכן, ילדים יהודיים הצטרכו ללכת דרך גשר ישן עליו פרחחים מקומיים לעיתים קרובות הכו ילדים יהודיים; לפעמים לאחר כמה מכות הם לקחו מהם שקיות עם אוכל.

אבל יום אחד חיים בן שבע הפסיק לפחוד. כשהוא הלך עם אחיו ושני חבריו לחדר, הוא ראה מרחוק את ראש המופרעים המקומיים, סטפן, שקיבץ כנופיה השלמה בצד הגשר אחר. חיים הלך ראשון וכשהוא התקרב אל התוקפן די קרוב, הוא מייד חטף ממנו מכה במקל על הראש וצלעות. כעב חד פילח את גופו, אבל דם רותח של היהודי הקטן האפיל לו את השכל. חיים מבלי לחכות את זה מעצמו, התנפל על סטפן והחל להרביץ לו ב עם אגרופים. בקרוב הפרחחים התאוששו והתחילו לזרוק אבנים עליו. הוא נאבק כמו דויד נגד גוליית!
לאחר שאביו ידע על מה שקרה, הוא מייד הלקה אותו: "תזכור איך להרגיז את גויים!" – אבל למחרת בנו הלך לחדר רגוע לגמרי עם צרור עם לחם המונח על כתפו. כך בהיותו ממש קטן, חיים כהנא הבין חוכמה צבאית פשוטה: "אם אתה רוצה לשרוד – תדחיק את פחד בתוכך".

רודנות אביו שראה בכל דבר מזימות "יצר הרע" עם הזמן נמאסה לחיים כל כך שהוא ברח מביתו לטרנופיל. רק בגלל הרחמים כלפי אמו הוא חזר הביתה כעבור כמה חודשים, בבגדים חדשים ועם ממתקים שהוא קנה על הכסף שהרוויח בעצמו בעבודות שונות בטרנופיל. ככל שחיים הכנא גדל, הוא הפך לעוקצני יותר ויותר.

פעם כאשר למיקולינצה השכנה בא קירקס- שפיטו, כהנא שלא היו לו 20 קרייצרים לקנות כרטיס, ניסה לפרוץ פנימה בכוח: "איזה כרטיס! אני מקומי – יש לי זכות!". בעוד כמה רגעים גררו את החוצפן חוצה.

כהנא הוציא סכין מהכיס והחל לאיים לשומרים. הוא אף לא הספיק להתאושש איך תושבי מיקולינצה הזועמים התנפלו עליו עם הכוונות לא טובות לגמרי. הם רצו אחריו זמן ארוך והפילו אותו על ערמת חול כשתפסוהו. אפילו ראש עיר קורץ חשב ככבוד להכות את חיים על הגב במקל. בערב אביו הרועד מזעם, פגש את חיים עם זרד בידיו.

כמעט מייד אחרי בר מצווה שלו, חיים עבר לאחותו בווינה. בקרוב כל הנשפחה הצטרפה אליהם. עם הזמן אופי אביו התרכך וחיים התחיל לתקשר עם ילדים יהודיים מקומיים שנבדלו מחבריו בסמוליאנקה. בווינה הבחור שמע על רעיון תחיית המדינה היהודי בפלשתינה לראשונה והחל לבקר במועדון ציוני יחד עם ידידיו החדשים. בבניין שציונים תפסו, הוא ראה דגל כחול-לבן לאומי בפעם ראשונה.

אך לא נועד לחיים להתפעל מהנוף בירת אוסטריה ולבקר בפגישות של ציונים צעירים זמן רב. בסרייבו, בירת בוסניה, ב-28 ביוני 1914 נהרג פרנץ פרדיננד, יורש הקיסרות האוסטרו-הונגרית. ממש בתחילת המלחמה שלחו את אביו של כהנא לחזית איטלקית, ואחיו הגדולים – דויד-פנקס – לסרביה

בין חבריו היהודים שלו לא היה מעט מי שעשה את הכול כדי להתמחק מהגיוס. חיים כהנא ראה את הכול מזווית אחרת. העולם השתנה ובכל רגע בפלשתינה יכלו להקים מדינה יהודית. לפחות ציונים דיברו על הזדמנות כזו ורמזו שלנוער יהודי כדאי ללמוד מקצועות צבאיים.
שלחו אותו למורביה שבה חיים החל להכיר את הצבא האוסטרו-הונגרית. בשורותיו של דוברי גרמנית הוא הפך מחיים לקרל. בעתיד תחת השם הזה כהנא נודע אפילו בישראל.

וכך, לאחר הכשרה צבאית בסיסית, ביוני 1918 חיים כהנא נשלח לאיטליה בהרכב חטיבת חיל רגל. את הבחורים כמעט ללא ניסיון קרבי זרקו להסתער את עמדות איטליה ליד הנהר פיאווה. תוך הקרב נהר פיאווה שנגמר ללא שום תוצאות, החיילים מתו כמו זבובים. כאשר חלקם חזר למטה הקבוע שלהם באוסטרבה מורבסקיה, הפיקוד נאלץ לחפש יותר לוחמים. מחזית איטלקית כהנא חזר למקום הולדתו סמוך לטרנופיל שבו כבר מזמן החזית הרוסית-אוסטרית עמדה באותו המקום. במהלך מאבקי החפירות הוא נפצע: הכדור הכניס דרך המפשעה ועבר ישר דרך גופו.

לאחר שחיים השתחרר מבית החולים הוא שוב חזר ליחידה שלו. הכול סימן שימיה של האיפריה האוסרו-הונגית ספורים: בעורף התבשלה תרעומת, ובחזית לא נשאר אף עקב מהתלהבות פטריוטית מחודשי המלחמה הראשונים.

משמעת בחזית קרסה לחלוטין בנובמבר 1918. בין החיילים – צ'כים, אוקראיניים, פולניים – התפשטו לחשושים ושמועות, וחוש שישי לחש ליהודים שבקרוב אל רחובותיהם יגיע אסון נורא.

מפקד הפלוגה שבה שירת כהנא, פולני משכיל והגון, פעם בערב קיבץ את חייליו. הפעם הוא לא נתן פקודה, הוא פנה אל החיילים עם הנאום די בלתי רגיל בתנאי החזית: "מונרכיה התפרקה – התחיל את נאומו המפקד, - מיליתם את חובתכם, אבל כעת אתם משוחררים משבועה שנתתם לקיסר. הצהירו על הרפובליקה הפולנית, הרפובליקה הצ'כוסלובקית נוצרת. גם בהונגריה לא שקט. לכן, גברים, חרזו הביתה...". פולניים עזבו כולם ביחד, אוקראיניים נשארו בחיל מצב של לביב. הם פנו לחיים עם הצעה להילחם ביחד למען הרפובליקה האוקראינית. באותו היום באחד רחובות לביב הוא פגש את המכר שלו – סגן יהודי בשם המשפחה גולדברג, חבר הוועד הציוני. גולדברג הוריד מחיים את סימני הזיהוי של מלוכה האוסטרו-הונגרית לשעבר וצירף סרט לבן-כחול אל הכובע שלו. כהנא סיפר לגולדברג על הרעיון שלו: להתקבל לשירות אצל אוקראינים כדי שלקהילה היהודית של לביב שתמיד הסתכנה להיות בין פטיש וסדן, יהיה בן אדם שלה בשורות של הצבא האוקראיני של גליציה. גולדברג הסכים מייד.

מילולית בלילה אחד קפרל חיים כהנא התקדם בדרגה למש''ק. מייד אחרי התקבלות לשורות צבא גליציה הוא השתתף בקרבות רחוב נגד פולניים. בעיצומו של הקרב הוא כמפקד של היחידה הקטנה, השתתף בתקיפות על נקודת המאחז הראשי של הפולניים. חיים כהנא שהצטיין בקרב, אפילו קיבל שבחים מאל''מ אוקראיני שמראו היה דומה למרצה באוניברסיטה.

בלילות כפי שהוא תכנן מראש, כהנא התגנב לבתים יהודיים וקרא אנשים לקפל את דבריהם ולברוח למערב. יש להגיד שהוא הלך להילחם בצד הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה למען יהודים, ולא המדינה האוקראינית. בהפסקות בין הקרבות הוא שלח פחם, לחם ועצים למי שניצול. יהודים לא העזו להוציא את המתים מבתיהם, לכן החייל היהודי לבדו הסיע את הגופות במריצה לבית קברות.
פעם כשהוא גרר קרון המתים המאולתר משכונה יהודית, אליו רץ ילד קטן הנושם בקושי. הוא אמר לחיים שאנשים חמושים חדרו פנימה והם מתכננים משהו נורא. כהנא הניח את הגופות בבניין ריק של הקולנוע ורץ במהירות ליחידה שלו. החיילים סירבו לצאת להגן על שכונה יהודית. לא היה זמן, לכן כהנא חטף רובה, תחב לתוך החגורה שני רימונים ולבדו הזדרז לשוק יהודי באמור בליבו: "קידוש השם... קידוש השם...". ליד חנויות ראשונות הוא ראה גזרות אנשים. חייל השליך לעברם רימון וראה איך פורעים נפלו.

בליל 22 בנובמבר יחידות אוקראיניות התחילו לסגת מלביב. חיים חדר למחסן צבאי, מילא את כיסיו בכדורים וסיגריות וכדי לא להשאיר כלום לאויב, הצית את המבנה. כהנא החליט לברוח מעיר על הסוס, אך בקרוב הוא ראה מולו אבנגרד פולני. מרחובות שכנות נשמעו צעקות של השתויים. הוא נזכר בקולנוע ורכב לשם, קפץ למטה ורץ פנימה. למרבה הפתעתו שם כבר התחבאו שני חיילים אוקראיניים. כהנא לא הספיק אפילו לקחת את הנשימה איך הפולניים החלו לפרוץ דלת: שלושתיהם נפלו בשבי.

פולניים עם הרובים שלופים גיררו את השבויים לאולם התעמלות איזשהו. נכנס קצין בכיר, הסתכל על האוקראינים קחוש, נפנף בידו בכפפה ואמר – "ירו למוות את כולם!" – ומייד יצא חוצה. חיים הבין אם לא יפעל בכמה שניות הבאות, לא יישאר בחיים. כהנא מייד פנה אל השומר שהסתכל לצד אחר ואמר: "הוא קרא לי!" – "מי?" – "הקצין שהיה פה!".

לא היה מה לאבד. ללא לחכות לתשובה מהחייל, כהנא הסתובב ויצא מאולם וכמה שיותר בטוח. בחוץ אף אחד לא עצר אותו. הוא הפך את המעיל מבפנים לבחוץ, זרק את הכובע וצעד בזריזות לעבר שוק יהודי. בלביב החגיגה הייתה בשיאה: על הגגים התנפנפו דגלים פולניים אדומים-לבנים, אי שם ניגנה תזמורת צבאית.

בשכונה היהודית פני עיניו הייתה תמונה שונה לגמרי. על הדרכים הונחו לבנים שבורים ורהיטים מקולקלים, האוויר היה מלא ריחות מבחילים של פיח, שיער ובשר שרופים. ברחוב הוא מצא ילד שראשו היה שסוע במכת החרב. מאדן החלון באחד הבתים נתלה יהודי מזוקן, בחצר השכן שכבה קשישה עם הבטן חתוכה.

היה מסוכן להימצא בחוץ. כעבור כמה שעות הסתובבות במרכז לביב כהנא ראה באחת הדלתות שליט קטן עליו היה כבוב שפה גר יהודי הקדר. חיים צלצל בדלת ללא תקווה שמישהו יפתח, אבל כעבור זמן מה הוא ראה על הפתח בעל הבית. אצלו הוא היה כמה ימים עד ששפיכות הדם לא תיגמר.

עד מהרה, פולנים פתחו בעיר מרכז רישום לחייל האוסטריים. שם חיים כהנא שוב הצטרך להציג את עצמו כאוסטרי דובר גרמנית קרל וענה על שאלות מכשילות: איך קראו לרחוב שבו הוא גר בווינה, איפה גבולות של שכונה ה-10, איך קראו לרחוב המרכזי של האזור ואיזה מבנה היה מרשים ביותר. לאחר שהוא קיבל מסמכים רצויים, הוא הלך לתחנת הרכבת דרך פרוורי העיר: בלביב יהודי ומש''ק אוקראיני לשעבר נאלץ לזוז בזהירות רבה.

בתחנת רכבת הוא הצליח להידחס לקרון עם שבויים אוסטריים שחזרו מרוסיה, חלק הנסיעה הביתה הוא נמצא בתא מכונאי הרכבת. כשהוא פסע את רגלו על תחנת רכבת של וינה, חיים התחיל להצטמרר. בליל החנוקה החשוכה הוא התקרב אל ביתו, עמד מול הדלת אמו ושמע את הקול שלה: "מדליקים פה נרות חנוכה, וחיים שלי... מי יודע איפה עצמות שלו נזרו...". כפי שהתברר, מישהו סיפר לקרוביו שהוא זיהה אותו באולם ההתעמלות בלביב. מכר המשפחה טען כי הוא ראה אישית איך חיים יחד עם שבויים אוקראיניים נורו.

לאחר כל חוויות דרכן הוא עבר, כהנא חלם סיוטים עוד כמה חודשים. אחרי מלחמת העולם הראשונה באוסטריה הרימו את ראשם אירגונים הימיניים שלפעמים היו אנטישמיות בקיצנות. לאחר שכהנה ראה את מה שמתרחש סביבו, הוא החליט לתקוף את צעירים פשיסטים בחזרה. בהתחלה הוא וכמה בחורים נואשים, גם יהודי גליציה, החלו ביחד ללכת לפארק פראטר ולבלות שם שעות ארוכות במטווח. לאחר מכן הייתה טבילת האש הראשונה שלהם. ממש לפני תקיעת שופר לרגל החג, ברחובות של וינה הופיעו לאומנים שהחליטו להשתולל סביב בית כנסת. אבל הם לא הצחילו אף להגיע אליו. עד שהמשטרה באה, חיים וידידיו הספיקו להזכיר לתוקפים שגם הם נלחמו בחזית.

ערב אחד ותיק המלחמה לשעבר עלה לחשמלית, אבל באיזשהו רגע מכיסו נפל אקדח כבד Steyr. הוא אפילו לא הספיק להרים אותו מהרצפה - מישהו תפס לו את היד. זה היה שוטר סיור שבמקרה היה באותו החשמלית. בתחילה רצו "להטיל" על כהנא החזקת נשק בלתי חוקית, לאחר מכך סעיף כבד יותר – סחר בנשק. הצילה אותו רק היכרות עם קצין המשטרה אחד. פעם הוא טיפל בחיים שהובא למחלקת המשטרה על הפרת הסדר: במהלך הצגה האנטישמית בתיאטרון כהנא התחיל לשרוק ישר מהמקום שלו. הוא החרים את האקדח, הסתכל על כהנא והזהיר אותו, שעדיף להם לעולם לא להיפגש עוד פעם.

פעיל ההגנה היהודית עצמית של וינה חיים כהנא הוכרח לעבור מווינה לקלגנפורט. את השנים שחלפו בעיר זו בקרינתיה, חיים קרא הכי חסרי תועלת בחייו. בחיותו פקיד זוטר, הוא היה חבר המועדון הציוני וארגן מחנות ספורט, אבל האופי הפעיל שלו דרש משהו יותר.
הכול השתנה במרץ 1938 כשהיטלר הכיל את אוסטריה להרכב גרמניה. לאחר הניצחון הנאצי זה היטלר רצה לצאת לנסיעה בשטחים הסופחים. בקלגנפורט הוא היה צריך להופיע ב-4 באפריל 1938. חיים שעבד כפקיד עירוני, סירב לפגוש את המנהיג הנאצי. הוא בא לידיד שלו, ציוני בן עסקים צעיר, ומייד מזעזע אותו בהצעה: "שמע, אפשר להרוג את היטלר!". היה אמור שפיהרר ייסע בקבריולה ברחובות מרכזיים. באחד מהם, בקומה השנייה שהייתה נוחה מצד אסטרטגי, מוקמה דירה של הידיד עם חלונות גדולים פונים ישר לכביש.

ידיד של כהנא הסכים. אבל ממש לפני הגעת היטלר הוא קיבל רגליים קרות וכל המבצע ירד לטמיון.

מקלגנפורט חיים כהנא החליט לברוח לפלשתינה כמה שיותר מהר. לאחר הניסיון השני הוא הצליח להשיג צ'כוסלובקיה, משם הוא הגיע בדונאי לנמל רומני קונסטנצה. בדצמבר 1938 הוא יצא משם על האוניה יוונית "ארטמיזיה" שלאחר שיט ארוך עלתה על השרטון סמוך לשפת הים באזור נתניה. כך חיים כהנא הגיע לארץ ישראל, גם אם באופן בלתי חוקי.

בפלשתינה תחת מנדט כהנא לא התבטל זמן ארוך. בדצמבר 1939 הוא התנדב לצבא הבריטי ונשלח להכשרה למחנה צריפין. לאחר סיום ההכשרה אותו, לוחם חיל החלוצים המלכותי, שלחו דרך כל מצריים לצרפת – לבנות מסילת ברזל בחוף באזור למאנש. הוא השתתף בעבודות הצלה בלונדון המופצצת, וחזר למזרח התיכון יחד עם אחיו בנשק.

באוקטובר 1940 בנמל סואץ פלוגה חלוצים צבאיים שהגיעו מאנגליה, הופרדה. כהנא יחד עם 240 חיילים אחרים נכנס ליחידה המיוחדת החדשה לגמרי – "קומנדוס מ' 51", שהוקם ביוזמה של רב סרן גנרי קטר. סוף סוף נמצאה עבודה אמיתית לחייל אוסטריה לשעבר!

בסוף חורף – תחילת אביב 1941 חיים כהנא התשתתף בקרבות נגד איטלקיים בשטח קשים לא חד פעמית. אחד המבצעים כאלה היה כיבוש מצודה קרן שתספה מיקום חשוב אסטרטגי באריטריה איטלקית. א''כ כהנא עם הידידים שלו השתתף בכיתור עיר גונדר. זה היה קרב גדול אחרון בקמפיין של עקירת איטלקיים מאפריקה.

לאחר פירוק היחדה "קומנדוס מ' 51" חיים כהנא קיבל הצעה חדשה אליה הוא לא היה יכול לסרב. כמו אזרח אוסטריה לשעבר וחייל מנוסה הוא הצטרף לקבוצת החקירה המיוחדת (SIG בקיצור) שהוקמה לביצוע מצבעים מאחורי קו החזית. חיילים של היחידה זה לבשו מדים גרמניים, התאמנו עם נשק גרמני ואפילו דיברו אחד עם שני רק בשפה הגרמנית.

לבושים במדים של ז'נדרמריה גרמנית, לוחמים שמו נקודות ביקורת מזויפות על הכבישים וקיבלו הרבה מידע רב ערך מנהגים ונוסעים של התחבורה הנבדקת.

שירות ביחידה כזו דרשה מלוחמים לא רק הכשרה מושלמת, אלא גם תושייה מדהימה. לחיים כהנא היו שתיהם. פעם, כשהוא השתתף במודיעין מגזר בנגזי יחד על המייסד של שירות האווירי המיוחד דויד סטרלינג ועוזרו פדי מיינם, כהנא לפתע נתקל בנקודת ביקורת גרמנית. היה אי אפשר לדלג אותה, לכן כהנא יצא מהמכונית והתחיל לקלח את החיילים הגרמנים בקללות עססיות. בצעקה שהוא מסיע שבויים בריטיים חשובים, חיים היה מנענע אקדח בפנים חיילים מופחדים והכריח אותם לתת למכונית לנסוע הלאה. סטרלינג ומיין הורשמו ממיומנות שלו.

ב-13-14 בספטמבר 1942 כהנא עבר עם היחידה שלו למטה של אל-קברית ליד תעלת סואץ. משם קבוצת לחקירה המיוחדת נסעה למבצע האחרונה שלהם תחת שם קוד "הסכמה". המבצע שחיוותה פשיטה משולבת לנמל טוברוק, הניחה הנחתה מים עם פלישה בו זמנית מיבשה. חיים כהנא זכה כבוד לשחק קצין גרמני שהיה צריך לקחת תחת פיקודו נקודת ביקורת בכניסה לנמל. בעיקר, המבצע נשכלה בגלל שגיאות של קבוצת "הים". בריטיים איבדו 3 אוניות קרב, 7 סירות טורפדות ועשרה כלי שיט קטנים לצנחנים. חלק מהמחבלים נהרג, כמה מהם נלקחו בשבי. מפקד היחידה גרברט בק נפגע וגם נפל בשבי. לאחר המצבע זה היחידה פורקה.
בסוף שנת 1943 כהנא נקלע להרכב שירות הסירות המיוחד. במהלך הנחתת הצנחנים בחוף הים האדריאטי בגבול של אלבניה ויוגוסלביה הוא נפצע עוד פעם, אבל לידו היה הידיד האנגלי שלו שמשך את הגיבור מאש כבדה.

חיים שהיה בבית חולים כמה חודשים, שוב ביקש חזרה לשירות הסירות המיוחד. בשבילו משימה נמצאה מהר. הוא הנחית מעל אלבניה והיה צריך ליצור קשר עם חיילים בריטיים שהנחיתו ממש לפניו על החוף ואיבדו את הקשר עם המטה. כהנא מצא אותם, הביא אותם לפרטיזנים ואחר כך נאבק איתם זה לצד זה במחוז קורצ'ה במערב מטירנה.

בסוף המלחמה חיים שירת בקלגנפורט משם הוכרח לברוח ב-1938 לאחר ניסיון התנקשות על היטלר.

חיים כהנא, הציוני הזקן שנלחם בהרכב הצבא הבריטי, לא שכח לעזור לבני ארץ אבותיו. בשימוש הדרגה שלו הוא עזר לערוך ערוצי ההגירה הבלתי חוקית של יהודיים מאוסטריה לאיטליה. בסוף ינואר 1945 הוא שוב חזר לארץ ישראל.

לאחר מלחמת העולם השנייה מיומנות של חיים כהנא הייתה די יעילית בהקמת צבא ההגנה לישראל. במאי 1948 פיקוד של המדינה הצעירה קיבל החלטה על הקמת פלוגת הצנחנים למבצעים מיוחדים. עם מטרה זו הוכרז גיוס המתנדבים שהסכימו לעבור קורסים של צנחנים בצ'כיה. במטה סמוך לעיירה סטרז'-על-רלסקי ב-15 ביולי 1948 התאספו 42 צוערים יהודיים. הזקן ביותר ביניהם היה חיים כהנא בגיל 48.

לאחר חזרה לישראל החייל הזקן היה לאחד המייסדים של פלוגת הצנחנים במחנה אחוזה על הר קרמל. כהנא שהפך למפקד המטה, ערך מתקן אימונים וטיפל בציוד הכלכלי וטכני של צנחנים ישראלים ראשונים. לאחר העברת למטה בתל נוף, כהנא עם עמיתיו הצליח לארגן קורס של צנחנים-מדריכים מילולית בתוך שלושה חודשים.

בצבא חיים כהנא שירת עד 1958 והשתחרר בדרגה של רב סרן. הוא עשה את הצניחה האחרונה שלו לכבוד הפרישה מול קצינים בכירים וחניכים.

חיים כהנא שנלחם בשורות של הצבאות השונים, תמיד נשאר מאמן למילותיו ולעם שלו. בהגנת יהודי לביב, שמירת בתי כנסת בווינה או הבסת הנאצים באפריקה, הוא תמיד זכר על השושריו והקדיש כל כוחותיו לתחיית המדינה היהודית.

לא נודע כמה סיפורים גבר זה היה יכול לספר לצאצאיו, אלמלא ב-8 ביוני 1974 קרה איתו אסון. חיים כהנא שמאות פעמים סיכן את חייו בקו החזית, נהרג בתל אביב בתאונת דרכים. גופה של הגיבור היהודי נקבר בבית העלמין בקריית-שעול, תל-אביב.

bottom of page