בשנת 1914 הוסמך האב אלכסנדר לתפקיד פרוטואיראוס. בשנות מלחמת האזרחים ולאחר עליית הבולשביקים לשלטון, הוא המשיך לשרת בכנסיית ניקולאי הטוב. ב-1923, לאחר מעצרו של הבישוף וסילי בוגדשבסקי, החל לשמש בתפקיד הרקטור של האקדמיה התיאולוגית של קייב. לאחר סגירתה הרשמית של האקדמיה במאי 1924, המשיך גלאגולב ללמד תיאולוגיה בפורמט של קורסים במשך שלוש שנים נוספות.
בתחילת שנות ה-30 גורש גלאגולב מביתו. הוא ואשתו מצאו מחסה בתוך מערכת המדרגות שהובילו למגדל הפעמונים. האב אלכסנדר ישן על תיבה ישנה שניצבה במפלס אחד, במפלס אחר התקינה זינאידה אשתו את ארוחותיהם.
זמן קצר לאחר מכן נעצר אלכסנדר גלאגולב באשמת השתייכותו ל"כנסייה האורתודוקסית האמיתית" ונכלא בכלא לוקיאנובסקי למשך שישה חודשים. גם בנו הבכור, אלכסיי, נעצר במאי 1932, אך שוחרר במהרה מחוסר ראיות.
כמה שנים מאוחר יותר כנסיית ניקולאי הטוב נסגרה ופורקה, והכומר גלאגולב החל לשרת בכנסיית ניקולאי הקדוש נברז'ני. ידידו הוותיק, מיכאיל ידלינסקי, שבלם לצידו את הפוגרומים במהלך המהפכה הרוסית הראשונה, הצטרף אליו.
לאחר סגירת הכנסייה ספג האב אלכסנדר מכה נוספת: ב-1936 נפטרה אשתו, האם זיניידה. אלכסנדר חשש גם לגורל בנו הבכור אלכסיי. אלכסיי גלאגולב היה סטודנט בפקולטה לפיזיקה ומתמטיקה במכון הפדגוגי של קייב. אינטלקטואל שברירי ועדין, הוא דבק באמונתו הפרבוסלבית בהפגנתיות: ב-1936 הוא נשא לעיני כול ברחובות העיר את הצלב שהושלך מכיפת כנסיית ניקולאי הטוב. על אף האיומים והסכנות, אחסן אלכסיי את הצלב בדירתו לצד תשמישי קדושה נוספים.
בפעם השנייה והאחרונה נעצר אלכסנדר גלאגולב ב-20 באוקטובר 1937. יחד אתו נחקר מיטרופוליט העיר קייב קונסטנטין (דיאקוב), שנעצר על ידי השלטונות בעיצומו של טקס שערך בכנסיית פוקרובסק. דיאקוב וגלאגולב הואשמו באוקטובר 1937 בהיותם חברים פעילים ב"ארגון כנסייתי פשיסטי אנטי-סובייטי". ניסוח רשמי זה של קציני הביטחון הצביע למעשה על כך שדיאקוב וגלאגולב עמדו, לכאורה, בראש מה שכונה אז "כנסיית טיכון" האוקראינית המחתרתית, שמאמיניה סירבו לשתף פעולה עם המשטר הבולשביקי. למעשה, לאב אלכסנדר, ככל הנראה, לא היה שום קשר לא לכנסיית טיכון ולא לכנסייה האורתודוקסית האמיתית המחתרתית, שהתנגדה לתנועה המהפכנית הפרו-סובייטית בכנסייה הרוסית האורתודוקסית. בשנת 1934 אחד ממנהיגי הכנסייה האורתודוקסית האמיתית, הבישוף דמשקין (צדריק), ביקר אצל גלאגולב והזמין אותו להצטרף לשורותיהם, ואילו גלאגולב סירב. האב אלכסנדר סבר כי מוטב לשמר קהילה דתית רשמית ולנסות ולשרוד תחת רדיפות ודיכוי, מאשר לרדת למחתרת.
על החקירה בפרשת הכמורה של העיר קייב הופקד בלש המחלקה הרביעית של המנהל לביטחון המדינה בארגון הנקו"ד באוקראינה הסובייטית זוסיה גולדפרב. לא נמצא ולו פרוטוקול אחד של חקירת הכומר גלאגולב בתיק. ישנן רק מספר הצהרות כתובות "בכתב ידו". בראשונה שבהן נכתב כי בתחילת 1936, בקירוב, אלכסנדר גלאגולב "התקרב לחוגים שבהם שררה אווירה של התנגדות למהפכה הבולשביקית", אווירה אשר מצאה את ביטוייה בפרקטיקות כנסייתיות. ההצהרה נקטעת באמצע המשפט.
בהצהרה השנייה, מיום 23 באוקטובר 1937, מתאר אלכסנדר גלאגולב בפירוט את שגרת יומו, וקובע כי עם לוח זמנים עמוס כמו שלו הספיק אך בקושי לבקר את מכריו. ובפרט את הארכיבישוף וולינסקי ואת פילארט ז'יטומירסקי, שנעצר ב-16 ביוני 1937 על ידי אנשי הנקו"ד. בשל גודלה הזעיר של הדירה הממוקמת במגדל הפעמונים, גם בני הקהילה הגיעו אליו לעתים רחוקות מאוד, ציין גלאגולב בהצהרתו. אפילו במצבו העגום, יותר מכל חשש האב אלכסנדר להעליל על אנשים חפים מפשע.
ארבעה ימים לאחר מכן כתב הכומר גלאגולב כי בכוונתו לספר לחוקר הנקו"ד על פעילותו האנטי-סובייטית, אשר, עם זאת, לא נראתה בעיניו כנוגדת את "נאמנותו האזרחית לשלטון". רשימת "העבירות" הארוכה של גלאגולב כללה נסיעות למוסקבה לבישוף סרגי ללא תיאום מול המנהל לביטחון המדינה, סקירת מאמרים מדעיים ומתן הרצאות למעוניינים להמשיך את השכלתם התיאולוגית, ואף קבלת סכום כסף מפרופסור באוניברסיטת בלגרד פיודור טיטוב, ששלח 10 דולרים לילדיו של קדוש מעונה בקייב. יש לציין שהכומר גלאגולב מעולם לא חתם על הצהרה זו.
על פי חומרי החקירה, אלכסנדר גלאגולב נפטר ב-25 בנובמבר 1937 במחלקה הכללית של בית החולים שבכלא. נטען שמותו של העצור נגרם בתום יותר מחודש של חקירות כתוצאה מאורוספסיס, (אלח דם שמקורו בדלקת בדרכי השתן) ואי ספיקת לב. מעולם קודם לכן לא התלונן האב אלכסנדר על בעיות בריאות דומות. אלכסנדר גלאגולב הלך לעולמו בנסיבות מסתוריות, כמו גם המטרופוליט של קייב קונסטנטין דיאקוב, שנחקר באותו תיק, ומת בכלא, לכאורה, מטרשת עורקים.
לימים פרט מוזר זה לכד את עיניו של סגן ראש המחלקה לפיקוח על חקירות בגופי הביטחון של המדינה, אשר בדק את המקרה. בין היתר, נמצא בתיק העתק מתעודת הפטירה של גלאגולב ואילו המקור לא נמצא. בהעתק צוין שאלכסנדר גלאגולב נפטר ב-25 בנובמבר 1937, בעוד שבהחלטה על סגירת התיק ציינו קציני הביטחון שגלאגולב מת חודש לאחר מכן. סיכום רפואי על מותו של קונסטנטין דיאקוב נעדר מהתיק כלל. בד בבד, באישורי הפטירה שצורפו לתיק נכתב כי ב-10 בנובמבר 1937, במהלך חקירה, מתו שני אנשים בבניין הנקו"ד – שמם לא צוין.
גם הכומר מיכאיל ידלינסקי, חברו הקרוב של גלאגולב, אף הוא איש אמונה אדוק, שנעצר יום אחד בלבד לאחר מעצרו של האב אלכסנדר, לא שרד את המעצר. ידלינסקי הוצא להורג בירייה ב-17 בנובמבר 1937.
בעת פלישתה של גרמניה הנאצית לברית המועצות ב-1941 בנו הבכור של האב אלכסנדר המנוח נותר עם משפחתו בקייב. אלכסיי גלאגולב הוסמך לכמורה והחל לשרת בכנסיית יוחנן הלוחם הפתוחה השייכת לכנסיית פוקרובסק.
בשנות המלחמה פעל אלכסיי גלאגולב, יחד בני ביתו, כפי שפעל אביו קודם לכן והציל אנשים. אלכסיי גאלגולב ואשתו טטיאנה, הבת מגדלנה והבן ניקולאי הסתירו, תוך סיכון חייהם, במשך שנתיים בביתם אישה יהודייה בשם איזבלה מירקינה יחד עם בתה אירינה. תושבי קייב זוכרים גם איך בני הזוג גלאגולב הצילו את משפחתו של דימיטרי פסצ'ני. ועוד ניסו אלכסיי וטטיאנה להציל מידי הנאצים משפחה יהודית שנטבלה לנצרות, משפחת גרמייזה, אך הפעם ללא הצלחה. בסתיו 1943, ערב שחרור קייב, אלכסיי ובנו ניקולאי נכלאו במחנה ריכוז גרמני ברחוב ארטם. למרבה המזל, הם הצליחו להימלט ולשרוד עד לשחרור העיר על ידי הצבא האדום.
ב-1963 נפתחה חקירה מחדש בעניינו של הכומר אלכסנדר גלאגולב, זאת לאור דרישת בנו אלכסיי, אשר מעשיו ההרואיים בשנות הכיבוש הנאצי צוינו לשבח על ידי השלטונות. חוקרי הקג"ב הצליחו לאתר בעיר טביליסי את קצין הנקו"ד לשעבר זוסיה גולדפרב, שהיה אחראי על פרשת הכומר. גולדפרב, שהספיק בינתיים לצאת לגמלאות, התייצב בקייב ונחקר. לדבריו, אכן טיפל בקייב בתיקו של כומר אחד, אך התקשה להעיד באיזו שנה הייתה הפרשה ומה היה שמו של הנחקר. כל מה שזכר הוא שיצא מהמשרד עוד לפני תחילת החקירה והשאיר את הכומר עם אחד העובדים. עם שובו מצא את הנאשם מוטל על הרצפה ללא רוח חיים. רופא שהוזעק למקום נאלץ לקבוע את מותו וקבע שסיבת המוות הייתה החמרה פתאומית במחלה קודמת שממנה סבל העצור. נראה שהחוקר לשעבר דיבר, לכאורה, על מותו של מטרופוליט קייב קונסטנטין דיאקוב.
גולדפרב טען כי אמנם חתם על המסמכים המרכזיים בתיק גלאגולב, אך לא נכח בחקירות. עוד טען כי בתקופתו לא נעשה בנקו"ד כלל שימוש בשיטות חקירה אסורות נגד העצורים. עדויות אלה סתרו את זיכרונותיו של הכומר קונדראט קרבצ'נקו, שהיה כלוא עם גלאגולב בכלא קייב. לדבריו, האב אלכסנדר נחקר 18 פעמים, ובמהלך חקירות הלילה הוא נאלץ לעמוד על רגליו שעות ארוכות כשראשו מוטה לאחור. האב אלכסנדר ענה על כל השאלות במשפט אחד: "אלי הטוב, רחם עליי".
גם בשנת 1963 סירבו השלטונות להשיב לאלכסנדר גלאגולב את שמו הטוב ולבטל את האישומים נגדו. השינויים הגיעו רק שלושה עשורים מאוחר יותר עם זכייתה של אוקראינה בעצמאותה. בהוראת הצוו של ​​משרד התובע הכללי של אוקראינה מיום 15 בספטמבר 1993 נסגר התיק הפלילי נגד אלכסנדר גלאגולב וקונסטנטין דיאקוב מחוסר יסודות העבירה.
עוד קודם לכן, ב-12 בספטמבר 1991, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה "יד ושם" העניקה לאלכסיי וטטיאנה גלאגולב, וכן לבתם מגדלנה (שם משפחה לאחר נישואין – פליאן), את תואר הכבוד חסידי אומות העולם. ב-8 באוקטובר 2000 זכה גם נכדו של האב אלכסנדר, ניקולאי גלאגולב, בתואר הכבוד חסיד אומות העולם. גם בני משפחתו של סרגיי גלאגולב מוכרים כחסידי אומות העולם. בזמן שהיה בחזית, אשתו מריה, אמה אלכסנדרה אגוריצ'בה ואחיותיה עזרו להציל יהודים מבאבי יאר.
לעיונכם מובא טקסט פרי עטו של אלכסיי גלאגולב "למען חברינו"
http://ju.org.ua/ru/holocaust/477.html

11.05.2024


ביבליוגרפיה ומקורות:

תיק תביעה מס' 627 נגד דיאקוב קונסטנטין גריגורייביץ', גלאגולב אלכסנדר אלכסנדרוביץ', סעיפים 54-10 ו-54-11 לחוק העונשין הפלילי של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית // הארכיון הממלכתי של שירותי הביטחון באוקראינה ,, F.6 1, תיק מס' 71156.
יאקובצ'וק וסילי (פרוטודיאקון). פועלו של הכומר אלכסנדר גלאגולב בשנות ה-30-20.
הפרוטודיאקון וסילי יאקובצ'וק. שתיקת הארכיונים. סקירה של תיק החקירה נגד הכומר אלכסנדר גלאגולב.
מ"א גלאגולבה-פליאון. זיכרונות על אלכסנדר אלכסנדרוביץ' גלאגולב // יהופיץ. – 2001. – מס' 8. – עמ' 311–338.
דבר צדיקים. משפחת גלאגולב – Word of the Righteous. Glagolevy Family.
ל"י יאסקביץ', חייו של הכומר אלכסנדר גלאגולב.
י סימנקובה. הכומר אלכסנדר גלאגולב הוכיח כי עלילת הדם נגד בייליס הינה חסרת שחר.