ב-1915 יעקב צִנְצָדְזֶה אשר היה סופר גאורגי ידוע, דמות ציבורית ועורך העיתון "סַמְשׁוֹבּלוֹ" ("המולדת"), כתב על קהילה עתיקה של יהודי גאורגיה. בנתינתו כבוד לשאיפת העם היהודי לציון, צִנְצָדְזֶה הדגיש כי היהודי הגרוזיני יחיד "אשר משרת בכל ישותו את החזרת זכויות העם הרב סבל ומדוכא" הוא הרב דוד באזוב.

כמובן באזוב לא היה נציג יהודי גאורגיה בולט יחיד, אולם די קשה להפריז בתפקידו בהקמת התנועה הציונית במדינתו, כמו כך בשחרור התרבותי ופוליטי של קהילתה היהודית.

דוד באזוב, מנהיג היהדות הגרוזינית, נולד בשנת 1883 (לפי נתונים אחרים – ב-1881) בעיר צחינוואלי במחוז גוֹרִייסקִי בפלך טביליסי למשפחת חכם התורה המקומי מנחם באזזשווילי, בן אדם נכבד ובעל ידע עמוק, ולעקרת בית ציפורה. לזוג בָּזָאזָשְׁווִילִי היו חמישה ילדים. את יורשיו מנחם באזזשווילי החכם לימד עברית וספרי הקודש בעצמו. כבר בגיל רך היה ברור שבנו דוד הקדים את בני גילו משמעותית. עד שכל הבנים הצליחו ללמוד תפילות, דוד כבר ידע את חומש כולו עם פרשנות אליו. כאשר הם החלו ללמוד את התורה, הוא כבר היה בקיא ב"נביאים" ו"כתובות".

אברהם חוולס, רב אשכנזי שהגיע מליטא ותפקד כרב רוחני וממלכתי באותי זמן בצחינוואלי, שם לב לתלמיד מחונן ואחרי שכנוע ארוך של אביו, שלח את הילד בן 13 ללמוד מדע יהודי לישיבת סלוצק שהוקמה ב-1897 על ידי רב ידוע יעקב דוד וילובסקי. אחרי הגעתו לעיירה בלורוסית סלוצק, הילד שמעולם לא ידע אף מילה ביידיש ורוסית, בקרוב דיבר שפות הללו ברהיטות וגם זכה לתהילה של תלמיד ישיבה מחונן מאוד.

יש לציין כי תולדות חיים הללו היו נדירות מאוד בגאורגיה סוף המאה ה-19. "חכמים" מקומיים הסתכלו רע על העמיתיו אשכנזיים המגיעים אליהם, אין צורך לומר על יחסם אל המתבגר שנסע ללמוד לישיבה "זרה". חוץ מזה דוד שהפך לבאזוב במקום בזאזשווילי בארץ הצפונית-מערבית, הרשה לעצמו עוד "תעלול" אחר: נישואין עם בחורה מקומית. ב-30 במאי 1903 בעיירה אוזדה סמוך למינסק, הוא התחתן עם שׂוֹרְקָה [שרה] רָסְקִינָה בת משה, ילידת בוברויסק בת 19. הלכה יהודית לא התנגדה לנישאוין שני יהודים מקהילות שונות, אך זקני צחינוואלי שוב החלו לרטון במורת רוחם.

היהודי הגרוזיני הצעיר לא עצר בזה. בדיוק לפני הגעתו של הילד ללימודיו הרב איסר זלמן מלצר, ידיד ומעריץ של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הרב הראשי בארץ ישראל ואחד המנהיגים של הציונות הרוחית), הפך לראש ישיבת סלוצק. הרב מלצר השפיע מאוד על דוד באזוב. בהיותו בין בני קהילתו, דוד ראה היטב חולשת יהדות גרוזינית. בשנים ההן לא היו לה מוסדות רוחניים, כלכליים וחינוכיים חזקים כל כך בהשוואה ליהודים אשכנזיים, וחוץ מזה היהדות מקומית הושפעה כל הזמן בהטמעה תרבותית מצד שכנים נוצריים.

הקווקזי הצעיר קבע לעצמו כמה מטרות שאפתניות. העיקרית – להחיות רגשות דתיות ולאומיות של יהדות גרוזינית על הבסיס של התורה הקדושה ולעשות כמיטב יכולתו כדי לשפר רמת התרבותה והכלכלתה. ולאחר שדוד בן מנחם לקח עמדה ציונית המעוצבת האימפריה הרוסית, ראה כי המטרה הסופית ליהודי גאורגיה היא שיבה לארץ ישראל, ארץ אבותינו.

אחרי לימודיו בסלוצק באזוב חזר לגאורגיה בה הוא מייד החל להגשים את התוכנית שלו. ב-1901 בכותאיסי הוא החליט לערוך גיוס תרומות לארגון אחד החוגים הראשונים הציוניים בתוכם של יהודי גאורגיה. בשביל זה הוא הצליח למצוא 200 רובל, הסכום לא קטן בזמנים ההם.

כאשר ב-20 באוגוס 1901 בטביליסי התקיים כינוס ראשון של ציוני קווקז באולם התאיטרון של מועדון גרמני לשעבר, דוד באזוב, הנציג מעיר כארלי, נקרא כהתועלן המבטיח ביותר בין יהודי גאורגיה. הנוכחים בכינוס שיבחו את הבחור ממש צעיר וביקשו ממנו להמשיך את עבודתו.

תשומת לב מיוחדת של חברי כינוס לבאזוב הוסברה במה שאף על פי שאחרי הקונגרס הציוני העולמי בבזל חוגים ציוניים הופיעו בגאורגיה, אך הם נגעו רק בקהילה אשכנזית. אז יהדות גרוזינית ספרדית לא ידעה כמעט כלום על הציונות. והכהנות היהודית המקומית, לדוגמה, הרב הראשי של כותאיסי וגאורגיה מערבית ראובן אלואשווילי, להיפך, ידע היטב על ציונות ומייד החל מלחמה הבלתי מתפשרת נגדה.

לזמן מה דוד באזוב שוב נסע לליטא והמשיך לימודיו הדתיים שלו. בשנת 1903 הוא חזר מווילנה לארץ מולדתו עם סמיכה לרבנות כדי לכהן בעיר אוני, פלך כותאיסי. יהודי היישוב הקטן זה בהרים מיד הבינו שבאזוב הוא דמות של המנהיג הרוחני החדש והוא שונה עיקרית מחכמי תורה מקומיים. הרב הצעיר התחיל את רפורמות שלו בחיים יהודיים מקומיים ממעשה די רדיקלי: הוא אישר לנשים להיכנס לבית כנסת חדש באוני.

דוד באזוב יחד עם המורה שלו הרב חוולס פנה אל מנהיגי הקהילות בגאורגיה עם ההצעה כזו: על סמך ניסיונו של צחינוואלי לפתוח תלמוד תורה ובתי ספר מקצועיים בכל הערים ועיירות בהן יהודים מתגוררים.

זה היה נחוץ לא רק לפיתוח תרבותי ורוחני של דור הבא, אלא גם כדי לנתק נוער יהודי מסחר ברחובות ולתת לידיהם מקצוע טוב שנותן הזדמנות לפרנס משפחתם.

הודות למאמציו של באזוב באוני נפתח תלמוד תורה שנבדלה מתלמוד תורה מסורתי מכיוון שהייתה לו תוכנית משודרגת. בה למדו לא רק תנ''ך, אלא גם ספרו של וולף יעבץ "תולדות ישראל", שמו שתומת לב רבה לדקדוק עברית, כתיבה, למידת משנה, ותלמידים בכירים למדו גמרה עם פירושי רש''י. למדו בתלמוד תורה כל היום, מהבוקר על היום – ברוסית, לאחר ההפסקה – בעברית. במוסד זה למדו 120 ילדים כולל תלמידים מן הערים האחרות של גאורגיה.

באזוב הנלחם למען החינוך הלאומי-דתי של הנוער, קרא לבנו שנולד לו באוקטובר 1904 לכבוד מנהיג תנועה ציונית – הרצל. באחד המאמרים שלו בעיתונות דוד בן מנחם קרא לתאודור הרצל בשם המייסד שושלת החשמונאים שמרד ביוונים וכתב: "מתתיהו הוא הרצל אשר איחד את חייו עם הדת, החיה את התקווה העתיקה שלנו – "לאום וארץ ישראל".

למרות שדוד בן מנחם שירת בבית כנסת ספרדי ואשתו, שרה בת משה, התפללה בבית כנסת אשכנזי, במשפחתם לא היו אף סתירות. בעיני באזוב כל היהודים היו צאצאים של עם עתיק אחד, ותכונות התרבותיות שלהם היו חלק הצביון המקומי.

במהלך שנות כיהונו באוני דוד באזוב הפך לבעל סמכות ודאי לא רק בתוך ציוני גאורגיה, אלא גם בכל האזור: כל הזמן הוא ביקר בטביליסי, כותאיסי, באקו ודרבנט עם ההרצאות שלו. באוגוסט 1907 דוד באזוב כנציג קווקאז השתתף בקונגרס הציוני השמיני בהאג בו קיבלו סדרה שלמה של החלטות היסטוריות. אחת מהן הייתה חשובה מאוד לבאזוב החובב שפת העברית, דהיינו, להכיר את השפה העתיקה זו הכרחית לציונים.

ב-1908, שנה אחרי כך, בחג השבועות דוד בן מנחם ביקר בירושליים בפעם ראשונה. בהכרתו את ארץ ישראל, הרב באזוב היה לומד על הזדמנות פיתוח עלייה מגאורגיה. יהודים גרוזיניים החלו להגיע לארץ קדושה משנת 1863, אך בכל זאת הכמות שלהם בפלשתינה עדיין הייתה קטנה.

בני זמנו של הרב הגרוזיני הדגישו כי לדוד באזוב היו כישרונות דפלומטיים מצוינים שהיה די חשוב לאזור מתוח כל כך כקווקז. ב-14 בספטמבר 1913 בעיתון עברי "הצפירה" שיצא לאור בוורשה, הודיעו כי גרוזינים איזשהם אחרי שהם למדו פשת הרוסית, קרא בעיתונות כל מיני שטויות והסתות נגד יהודי רוסיה והשתילו את היחס כזה בשטח מקומי. במיוחד החריפו את המצב עיתונים וספרונות הוצאו על ידי "ברית העם הרוסי": הם קראו בעקשנות רבה לחרם צרכנים טוטלי של מסחר ותחומי שירות יהודיים.

פעם יהודים מאוני נסעו למכור את מוצריהם בכפרים אחרים ולא הצליחו להיכנס למקומות מסחר. תושבים מקומיים גירשו אותם מכל מקום ואסרו עליהם בחומרה לא להתקרב ליישובים שלהם. אצל היהודים בכפרים נשארו מוצרייהם, מישהו לא שילם להם על המשלוחים הקודמים. העניין הסתבך במהירות.

כאשר נודע לראש הקהילה על השרירות כזו, הוא הזדרז לבקר בראש הפלך. דוד בן מנחם תיאר את המצב לשר והדגיש כי המעשים כאלה סותרים לחוקים החלים באימפריה הרוסית. ומתחת הכיסוי של הדת ורגשות לאומית התחבאה הסיבה ממש פשוטה: אי רצון של אנשים מסוימים לתת ליהודים חובותיהם בחזרה.

הכול הסדתר אך רק לזמן מה. בקרוב באותו האוּרָבִי קרתה תקרית אחרת. יהודי הסוחר בא למכיר שלו שחייב לו כסף. הבעל קיבל את היהודי בפנים מאירות, האכיל אותו טוב והציע לו לינה, הבטיח לחזור כל הסכום ביום הבא. במקום זה בשעות קטנות של לילה הבעל התחיל להכות את אורחו ולצעוק לכל הרחוב: "מהר, נוצרים, בואו לעזור לי! היהודי פרץ אליי כדי לאנוס את אשתי הנוצרית!". האורח הנבהל הצליח לברוח מהבית תחת מעטה החשיכה ולהתחבא ביער, אבל הקהל המתקבץ לא נרגע, סרק את סביבות הכפר וצעק: "להרוג את היהודי!".

למחרת בכל מקום התפשטה השמועה שיהודים נוסעים בפלך ואונסים נשים. ושוב דוד באזוב הצליח להגיע לשורש העניין: הגרוזיני נתן עדות שקר במשפט. לאחר מכך האיש הודה כי אנשים אחרים ייעצו לו לעשות כך, והמכיר היהודי שלו היה בן אדם הגון במציאות.

אחרי מהפכת פברואר בשנת 1917 דוד באזוב כיהן בתור הרב בעיר אחלציחה סמוכה לגבול טורקי. כאשר צבאות טורקיים כבשו את העיר ומצידם התחילה האלימות כנגד יהודיים, הרב באזוב פנה ישר אל המורה של סולטאן הטורקי, ח'אלד בָּאשָׁה והתלונן על השרירות המתקיימת. האשמים הוענשו מייד והפוגרום נסתיים. על פי זיכרונות של הרב עמנואל דָווִיטָשׁווִילִי, בשנת 1918 דוד באזוב באותו שיטה הציל 35 משפחות יהודיות מן הכפר אַצקבֵרִי, שהיו עלולים להיות מגורשים או אף מושמדים לחלוטין.

דוד בן מנחם לא היה יכול לשתוק גם כאשר באחלציחה פרץ הטבח של גרוזיניים וארמניים העשוי על ידי טורקיים ומוסלמים מקומיים. הרב הלך להנל משא ומתן אל קָזִי עָלִי אֱפֵנְדִי, הראש הקהילה המוסלמית של העיר. קזי עלי אפנדי אשר מכבד את דוד באזוב מאוד, הקשיב לו ואסר על בני הקהילה בחומרה להשתמש באלימות לגבי הנוצרים.

מתוך ההבנה שאי אפשר לפתור את הבעיה רק בעזרת דיפלומטיה ושכנוע, ב-7 בינואר 1918 דוד באזוב השתתף בוועד הבין מפלגתי של נוצרים ויהודים גרוזיניים. בוועד דנו בשיטות המתוכננות להכניס לגבי שכנים מוסלמים כדי למנוע משפיכות דמים עתידיות בגאורגיה הדרומית. היה מוסכם לארגן קבוצות המתנדבים ולהקים ועד בין מפלגתי בהרכב של 12-13 איש כדי לנהל אותן. הרב באזוב הפך ליו''ר שותף הוועד זה שבמעשה ניהל בהגנה עצמית.

כאשר בגאורגיה החל מאבק פוליטי קשוח למען הגדרה עצמית, דוד באזוב גם לא עמד בנגד. מיד אחרי הכינוס הציוני הכלל רוסי ב-21 באוגוסט 1917 בבקו, התקיים כינוס הציונים של קווקז. בהיותו חבר הנשיאות, דוד בן מנחם הרצה על המצב של יהודי גאורגיה. המרצה ביקש מן משתתפי האירוע לסייע ליהודי גאורגיה כדי שהם יקבלו לא רק הזדמנות להיות אזרחי המדינה החוקים, אלא גם תהיה להם זכות ללמוד בעברים ולפתח אל תרבותם הלאומית.

דוד בן מנחם כנציג יהודי גאורגיה גם השתתף בכנס הלאומי הראשון אשר בחר במועצה הלאומית הגרוזינית ב-22 בנובמבר 1917. המועצה זו לא הודתה את המהפכה הבולשביקית ובקרוב הפכה לפרלמנט ראשון של הרפובליקה הדמוקרטית העצמאית של גאורגיה.
כתוצאה מפעילותו הבלתי נלאה של באזוב הכפר אוני בו הוא החל לכהן, הפך למרכז גדול של הציונות הגרוזינית. כאן בשנת האצמעות הגרוזינית פעלו בית ספר יהודי, שיעורי ערב ללמידת עברית המנוהלים על ידי באזוב עצמו, כמו כך התבסס קן הארגון להתיישבות בארץ ישראל "החלוץ" בהרכב של 30 איש. חבריו היו מוכנים לעלות ארצה בהזדמנות ראשונה. במהלך הבחירות לעירייה מקומית באוני הציונים הגישו את רשימת המועמדים משלהם.

בעזרתו של הרב באזוב, הוועד הציוני העירוני הפעיל ביותר בכל המדינה הצליח להקים קנים ציוניים בסוּג׳וּן, בָּנדז ובמקומות אחרים. דוד באזוב תמיד נאם בפני הקהל ולרשום חברים חדשים לארגונים ציוניים. הודות להתלהבותו הופיעו במדינה בתי ספר חדשים, יותר אנשים למדו מקצועות והצטרפו ליוזמות תרבותיות.

אולם כל פעילותו של הרב באזוב בין אם תרבותית, דתית או פוליטית, המשיכה להתמודד עם התנגדות מטורפת מצד יהודי גאורגיה המתאחדת סביב הארגון "אגודת ישראל" בשנת 1917.

דוד באזוב עם שלמה צִיצִיאָשׁווִילִי, עורך העיתון של ההסתדרות הציונית הגרוזינית "קול היהודי", הפריעו ל-"אגודת ישראל" כל כך בהוצאת עיתונם שחברי ה-"אגודה" אף הטילו חרם עליהם. אל ממשלת גאורגיה הציגו התזכיר עם בקשה לסגור את העיתון, ולהוצאה הופיעו בעיות. רק עזרת הוועד האזורי של ההסתדות הציונית בקווקז עזרה לתקן את המצב.

העבודות דפוסות שלו באזוב שם לב לרמה תרבותית של יהודי גאורגיה ואל הצורך הוצאתם מהמצב העלוב זה, והתווכח עם רבני כוטאיסי. לפי דעתו דווקא הם עצרו יהודים בכלא של בערות.

כוח בלתי מתפשר אחר הפועל נגד באזוב היה אנשי ציבור גרוזיניים מסוימים שחשבו יהודים מקומיים לא כעם נפרד, אך רק כהכת הדתי בתוך האומה הגרוזינית אחידה. מִיכָקוֹ חָנָנָשְווִילִי, האידאולוג של הטמעה יהודית, הסכים עם חלק האינטלגנצייה הגרוזיני זה. מלבד זה הוא ביקר את באזוב בעד תשוקתו לרעיונות אשר מבחינת מיכקו היו טבעים בוורשה ואודסה, אך לא בטביליסי.

התקדמות תנועה ציונית בגאורגיה נסתיימה בשל השתלטות של הרוסיה הבולשביקית על המדינה שהכריזה על עצמאותה. מפברואר 1921 החלה פרישת הצבא האדום, ובמרץ 1922 גאורגיה הפכה לחלק הרפובליקה הסובייטית הפדרלית הסוציאליסטית העבר-קווקז. אוכלוסיתה הוכרחה לשכוח על חירות פוליטית.